<h1>ספר אהל מועד שער תפילין דרך ראשון</h1>
<h2>דף כג.</h2>
תפילין צריכין גוף נקי שלא יישן אדם בהם ושלא יפיח בהם. ושינת עראי דהיינו כדי הילוך מאה אמות מותר לישן בהם, והוא שמונחין בראשו ובגדו עליהם. לא יכנס אדם עם התפילין בבית הכסא קבוע ואפילו להטיל מים, ולא יאכל בהם אכילת קבע אבל אכילת עראי אוכל. ירושלמי בפ' היה קורא עובדא הוה בבר נש דאפקיד כסא דכספא לחבריה לזמן תבעיה וא"ל לא היו דברים מעולם א"ל לא לך הימנית אלא לתפילין שבראשך. באותה שעה אמרו תפילין צריכין גוף נקי כאלישע בעל כנפים, כלומר נקי מעבירות ולפי תלמוד שלנו צריך נקי היינו שלא יישן בהם כמו שנתבאר. והר' רבינו יונה כתב מי שאין לו נוח להניח בבהכ"נ יניחם בצנעא בביתו ויקרא בהן פרשה ראשונה של ק"ש.
הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו ברחוק ארבע אמות וגוללן לרצועות כמין ס"ת ואוחזן בידו בימינו כנגד לבו, ובלבד שלא תהא רצועה יוצאה מתחת ידו טפח. ובלילה מניחן בכיס טפח, בד"א שצריך טפח בכיס כשהוא כליין אבל כשאינו כליין אפילו בפחות מטפח, אין כותבין תפילין ע"ג עור בהמה טמאה כדדרשינן למען תהי' תורת ה' בפיך מן המותר בפיך אבל ע"ג עור של טהורה כותבין ובגמ' שאל בייתוס את ר' יוסי הגרסי מנין שאין כותבין תפילין ע"ג עור בהמה טמאה דכתיב למען תהיה וכו' מן המותר בפיך אלא מעתה ע"ג עור נבלות וטרפות אל יכתבו אמר ליה אמשול לך משל למה"ד לשני בני אדם שנתחייבו הריגה למלכות אחד הרגו המלך ואחד הרגו אספקלטור איזה משובח הוי אומר זה שהרגו המלך והנבלה מתה בידי שמים והשחוטה בידי טבח. א"ל אלא מעתה יאכלו אמ"ר יוסי התורה אמרה לא תאכלו כל נבלה א"ל קילוס כלומר יפה השבתני. חולה מעים פטור מן התפילין, בית שיש בו ס"ת או תפילין אסור לשמש מטתו עד שיניחם כלי בתוך כלי ושכלי העליון לא יהא כליין, וגלימא על הארגז ככלי בתוך כלי הוא. ומחמיר אהר"א להצריך כלי בתוך כלי אפי' לשאר ספרים. ויש שמצריך לס"ת מחיצה עשרה אבל לא פסק כן הגאון רי"ת. ורה"ג אומר בשאר ספרים מצוה מן המובחר לאפוקינהו או לכסות אותם אבל לא צריכי כלי בתוך כלי, ובאתרא דגני ת"ח אי אפשר דלא הוה ביה ע"כ. לענין סודר שזימנו לתפילין אמר רבה אי לא צר ביה תפילי שרי למיצר ביה זוזי, צר ביה ולא אזמניה שרי נמי, אזמניה וצר ביה אסור, ומיהו אפילו אזמניה וצר ביה אם מתחלה התנה עליו הכל לפי תנאו, וכן מבואר בירושלמי. ולתלות התפילין בקציצה או ברצועה אסור ובכיסו מותר. וצריך למשמש בתפיליו כל שעה ק"ו מציץ ובזה ינהוג בהם כבוד ובקדושה ובטהרה.
<h2>דף ס:</h2>
כשמניח תפילין מניח של יד תחילה וכשחולץ חולץ של ראש תחילה, וכשיניחם בתיק יניח של ראש תחילה למטה ושל יד למעלה כדי שיקח של יד תחילה שאין מעבירין על המצות. רצה להניח של ראש לבד או של יד לבד מותר שאין זה מעכב ע"ז. וי"א דכל שיש לו שניהם מעכבין שמא יפשע. קשר של תפילין צריך שיהא למעלה אך לא יורידנו על ערפו, וצריך שיהא מכוון כנגד פניו ולא לצדדין. משעת הנחה עד שעת קשירה יכול לברך, ועל של יד שמניח תחלה מברך אקב"ו להניח תפילין. ולא ישיח עד שיניח תפילין של ראש ואם שח מברך על של ראש על מצות תפילין. וכל אימת דמנח תפילין מברך וזמן הנחת תפילין עד זמן שינה. שבתות וי"ט אינם זמן תפילין ומ"ע שהז"ג הוא, ואם נתכוין ביו"ט בהנחתן לשם מצוה עובר משום בל תוסיף, ואפי' ביו"ט שני דרבנן אסור דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון. לילה זמן תפילין הוא ואין מורין כן משום שהוא זמן שינה שלא ינהגו בהן קלות ראש. ודוקא היכא דאנחינהו מבעוד יום אבל למלבשינהו בתחילה בעינן שיוכל לראות חבירו ברחוק ארבע אמות וכ"כ אהר"א. ובחש"מ אם מניח תפילין לא יברך עליהם. תפי' של יד מניחן ביד השמאל ואיטר שאינו יכול לכתוב בימינו מניחן בימינו, על ידך הוא זה קיבורת פי' בשר מכונס שבזרועו שקורין ברדו"ן וזהו כנגד הלב, בין עיניך זה קדקוד והיינו במקום שמוחו של תינוק רופס והוא מעט למעלה ממצחו.
